הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי

תולעת הפארק – Spirocerca Lupi

הטפיל קיבל את שמו לאחר גילויו בפעם הראשונה בשנות ה – 80 בכלבים ששהו בפארק הלאומי ברמת גן. אולם, מאז נמצא הטפיל גם באזורים שונים ברחבי הארץ.
  • הטפיל אינו פוגע בבני אדם או בבעלי חיים אחרים, אלא בכלבים בלבד.

מחזור חיי הטפיל

ביצת הטפילכלב הנגוע בתולעת הפארק, מפריש את ביצי הטפיל בצואה. הצואה נבלעת ע"י חיפושית זבל המשמשת כפונדקאי משנה להתפתחות השלב הראשון של התולעת. חיפושית נגועה, נושאת בדרך כלל כ – 20-30 זחלי התולעת, החודרים לגופו של כלב אחר כאשר זה אוכל את החיפושית הנגועה, או טורף ציפור או מכרסם אשר בלעו חיפושית כזו.
  • די בכ - 30-40 תולעים על מנת לסכן את חייו של הכלב הנגוע.
לאחר בליעת החיפושית התולעים משתחררות במערכת העיכול של הכלב, חודרות את דופנותיה ונודדת דרך כלי דם עד לאבי העורקים ולדופן הוושט בו הן מתחפרות ומבצעות את הגלגול האחרון לתולעים בוגרות. ממקומה בדופן, מטילה התולעת את ביציה לתוך חלל הוושט, אלו נבלעות על ידי הכלב ומופרשות בצואה מוכנות להתחיל מחזור חדש. 
  • אורכו של מחזור חיי התולעת, מספר חודשים, בעוד אורך חיי התולעת הבוגרת בגוף הכלב, מגיע למספר שנים.

נזקים אפשריים

גרנולומההתמקמות התולעת בדופן הוושט, גורמת לנזקים מקומיים והפרעות בתפקוד מערכת העיכול. חלק מן ההפרעות מקורן בנזק המקומי לרקמות וחלקו עקב תגובתו של הגוף היוצר מעטפת עבה סביב "הגוף הזר" במטרה לבודדו. מעטפת זו הנקראת "גרנולומה", נוטה לפתח לאורך זמן תכונות סרטניות על כל הכרוך בכך.
למרות שמקומה הטבעי של התולעת הבוגרת הוא בדופן הוושט, אנו יכולים לזהות מקרים חריגים בהם התולעת מתמקמת באזורים אחרים – שלפוחית השתן, קיבה, שרירים, תת העור ועוד, כאשר לכל מיקום מסכת התסמינים שלה. הנזקים המוכרים ביותר נגרמים מהתמקמות התולעת ב:
  • אבי העורקים - החלשת דופן כלי הדם, התנפחותו (יצירת מפרצת) וקריעתו תוך גרימת דימום מסיבי לחלל בית החזה ומוות פתאומי.
  • חוט השדרה - גרימה של נזקים עצביים – חולשה כללית, פרכוסים ושיתוק.

אבחון המחלה

  • סימנים חיצוניים - פליטת מזון או הקאות, ריור, קשיי בליעה, שלשול, קשיי נשימה, שיעול, חולשה ואובדן משקל. במקרים קיצוניים, אנו צפויים להתרחשותו של מוות פתאומי.
  • אבחון רפואי - בדיקת צואה לאיתור ביצי התולעת, צילום רנטגן של בית החזה לאיתור הגרנולומות, אנדוסקופיה - בדיקה בעזרת סיב אופטי המוחדר לוושט והמאפשר לנו לזהות את המצאות התולעת בוושט. ראוי לציין כי כל האמצעים המתוארים מאפשרים את האבחון רק בשלב מאוחר של המחלה, שלב בו התולעת הבוגרת כבר התמקמה בדופן הוושט. מאחר ובמועד זה והנזק כבר נגרם, יעילות הטיפול הרפואי, מוטלת בספק.

טיפול מונע

לא קיים חיסון אמיתי נגד תולעת הפארק, אולם באזורים הנגועים, ניתן לבצע טיפול מונע הניתן בתדירות של פעם ב – 3 חודשים והשומר על רמת הגנה גבוהה.
עם זאת, באזורים הנגועים ניתן להקטין את החשיפה של הכלבים לנגיעות במחלה על ידי שמירה על מספר כללים פשוטים:
  • לא לתת לכלב להסתובב חופשי על מנת שנוכל לעקוב על כל מה שהוא מכניס לפיו.
  • מניעת הכלב מטריפת ציפורים או מכרסמים קטנים.
  • מניעת הכלב מנבירה בצואת כלבים אחרים, בפגרי צפרים, מכרסמים או בשאריות מזון העלולים להכיל חיפושיות זבל.
  • מניעת הכלב ממשחק ומבליעה של חיפושיות זבל. 
  • איסוף צואת הכלב וסילוקה לפח האשפה הקרוב.


חזור ללמעלה
תולעת הפארק – Spirocerca Lupi