שקד מצוי

שקד מצוי
ממלכה:ממלכת הצמחים
תפרחת שקד מצויהשקד המצוי נמנה עם צמחי הבר של ארצנו, אך אינו נכלל בין שבעת המינים, אולי בשל תרכובות הציאניד אשר בזרעיו.
אכילת שנים עשר  זרעי שקד בלתי מתורבת יכולה להסתיים במוות.

במקרא הוא מוזכר, כאשר אחי יוסף הביאו לו מזמרת הארץ מנחה, בפרשת קורח מטה אהרן פרח והניב שקדים. ירמיהו, בשיחתו עם ה׳ ראה מקל שקד, המסמל את הזריזות והשקדנות: ״כי שוקד אני על דברי לעשותו״.

היוונים והרומאים השתמשו בשקדים ובשמן שקדים כנגד מחלות ריאה, כבד, עור ועוד. גם הקדומים ברופאינו, כמו אסף הרופא, שבתאי דונולו והרמב״ם, השתמשו בשקדים.  
בנוסף על האמור לעיל, השקד מועיל גם נגד דיכאון ואף למיניקות. משתמשים במים בהם הושרו שקדים נגד תבלול בעין, ולהרגעת כאבי  אוזניים בשמן שקדים. שרף עץ השקד משמש לקטורת ולבעיות חניכיים או להסרת כתמי לידה.

השקד שייך למשפחת הוורדיים עם 5 עלי גביע ו5 עלי כותרת. מספר האבקנים רב ועלי ( האיבר הנקבי ) יחיד.
הוא מואבק ע״י דבורי בר שונות. דבורי הדבש אינן ״מתות״ עליו, כנראה בגלל טעם הציאניד. הן מעדיפות לבקר פרחי בר , למשל, צנון וחרדל מהמצליבים. למען השג תנובה טובה של פירות מנקים את שטחי המטע מפרחי הבר ומכניסים כוורות לתוך השטח.

הפרי הוא בית גלעין עם קליפה חיצונית ירוקה וקליפה פנימית קשה- מעוצה. יש המשתמשים בקליפה הירוקה, לפני סוף ההבשלה. עיקר השימושים נעשים מן הזרעים. הממתק, מרציפן נעשה משקדים כתושים עם סוכר, שמן השקדים וחלב שקדים גם הם מקורם בזרעים.

השקד הוא הראשון לפרוח מבין האילנות והוא מסמל את ט״ו בשבט.
תקנות החג נקבעו בימי האר״י הקדוש מצפת לפני כ 500 שנים.