סרפד צורב

סרפד צורב
ממלכה:ממלכת הצמחים
סרפד צורב- Urtica urens ממשפחת הסרפדיים- Urticaceae

סרפד צורב- Urtica urensהסרפד הצורב וגם סרפד הכדורים מצויים בכול איזורי הארץ. הם צמחי מעזבות, הגדלים היטב גם במזבלות ובשולי דרכים.
לפי התמונה המצורפת, פרחי הצמח צנועים- עטיף ירוק פשוט וקטן.

כיצד מואבק הצמח?

ישנן תפרחות זכריות, כמו עגילים ותפרחות נקביות כדוריות על אותו הצמח. זאת אומרת, שהפרחים חד-מיניים וחד- ביתיים, בדומה למצב בעצי האלון.
בפרח הזכרי הסגור 4 עלי העטיף חופים על 4 האבקנים.
עם פתיחת העטיף מזדקרים  זירי האבקנים בבת אחת, ותוך התנועה הזו, מתפזרת האבקה מתוך המאבקים ומגיעה אל הצלקות של פרחי הנקבה באותו הצמח. כך מתבצעת האבקה עצמית. הפירות המתקבלים הם אגוזיות קטנות שחורות.

על עלי הסרפד שערות חד- תאיות רבות. הן נראות כאמפולות מוארכות עם ראש כדורי.
דופן השערה מכיל צורן, ולכן השבירה הקלה של ראש השערה הכדורי, ובעקב כך מוחדר לעור החומר הצורב אשר בתוך השערה עם כול מגע בעלים. השערה מכילה חומצה פורמית-חומצת נמלים.

דיאוסקורידס, הרופא היווני ופליניוס, החוקר הרומאי, מציינים את חשיבותו לריפוי מיני תחלואים, כמו בעיות בכבד, הורדת חום, דלקת ריאות. הרומאים החדירו את הסרפד לאנגליה, כאשר חילותיהם חנו שם. ההצלפות על גופם בסרפד הועילו כנגד הקור ובעיות של דלקות פרקים.
השימוש  בצמח נעשה בעיקר בהכנת מרתח של עלי הסרפד, לפעמים גם עם השורשים, או הרתחת הפירות-האגוזיות.
לעיתים מערבבים אותו עם שמן זית.
גם אבותינו בתקופת המשנה השתמשו בו ואף יצרו חבלים מקליעתם של סיבי הצמח הבוגר.
הרמב״ם ממליץ עליו כנגד תחלואים בכבד ובמעיים וגם ממליץ להכין רטיות של עלי הסרפד על מקום הכשת נחשים. רטיות עם משרת סרפד טובות לחיטוי פצעים מוגלתיים ועצירת שטפי דם בפה.

לצורך חיטוי חלל הפה כדאי להכין מיצוי אלכוהולי. בערבוב מרתח סרפד עם שמן זית ניתן להשתמש כנגד דלקות אוזניים וגרון.
מיצוי ב 70% אלכוהול למטרת שטיפת החניכיים אני מכינה הן מהסרפד, הן מציפורני החתול והן מאלת המסטיק.

אני אישית, משתמשת במרתח הסרפד כשתייה ביחד עם מרתח עלי הזית ובחפיפה גם לחיזוק שורשי השיער.