הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

כתבות "הכותבים הצעירים"

כתבות "הכותבים הצעירים"

ראיונות עם אנשים - מנהיגים מתחומים שונים

הראיונות התקיימו במסגרת קורס "כתבים צעירים" של עיריית רעננה למצטיינים בכתיבה מכיתות ד' ברחבי העיר. מסגרת הקורס למדו הילדים את מיומנות שאילת השאלות, חקרו על מנהיגים ועל מנהיגות בארץ ובעולם וביקרו במרכז המבקרים של ידיעות אחרונות.

אריאל קדם ואריאל בז'ה מראיינות את אנה פוזמנטיר

אריאל קדם ואריאל בז'ה  (תלמידות בית ספר "דקל") ראיינו את אנה פוזמנטיר, יו"ר מועצת הנשים לשעבר וחברת מועצת העיר רעננה.


כיצד הגעת לתפקיד יו"ר מועצת הנשים ברעננה?

התפקיד נקבע על ידי ראש העיר. כאשר נבחרים לקבוצות הנהגה בעיר, התפקידים מחולקים לפי קבוצת הקואליציה. כל אדם שלוקח חלק בפוליטיקה העירונית, רוצה בסופו של דבר להיות בעל תפקיד משמעותי. התפקידים מתחלקים בין כל המועמדים השונים. בסופו של דבר ראש העיר הוא זה שקובע מי מקבל תפקיד מסויים ומי לא.

מה זכור לך כדבר מרגש מתפקידך זה?

פתחתי קבוצה למידה במיוחד עבור נשים מבוגרות. מטרת קבוצת הלמידה הייתה להקנות להן מיומנויות טכנולוגיות הנדרשות לחיי היום יום, כגון: שימוש במחשבים, תפעול טלפונים סלולריים ועוד. ריגש אותי לדעת שיכולתי לרכז קבוצת נשים שלא מתמצאות בטכנולוגיה ולא יודעות להפעיל מחשבים וטלפונים. הרגשתי שעזרתי להן להכנס לעולם החדש, להרגיש קצת שהן חלק מ"עולם הצעירים".

אילו פעילויות נוספות קידמת עבור נשות העיר רעננה?

ריכזתי קבוצת נשים המחלימות ממחלת הסרטן. זו קבוצה שנפגשת פעמיים בחודש לפעילות משותפת, שמטרתה לחזק אותן. יש נשים שנמצאות בדיוק בעיצומם של טיפולים והן מחזקות אלו את אלו עם המון אמפטיה ותמיכה. הפעילויות בקבוצה הן פעילויות שלא קשורות בהכרח למחלה, אלא פעילויות לנפש שמשמחות אותן.

אלו תכונות  נדרשות, לדעתך, למנהיג?

מנהיג צריך להיות בעל יכולת להוביל אחריו קבוצת אנשים לקידום מטרה מסויימת, שבנה לעצמו. הוא צריך יכולת שכנוע ויכולת לגרום לאחרים להגיע למטרה שלו, תוך שיתוף פעולה.

מדוע אנו זקוקים העצמה נשית?

הסיבה בעטייה אנו זקוקים להעצמה נשית היא בעיקר כי בעבר היה מקובל יותר שנשים נשארות בבית ומטפלות בענייני המשפחה, בעוד שהגברים יצאו לעבוד. זה השתנה לשמחתי והיום נשים הן שוות זכויות כמעט בכל תחומי החיים. הן עובדות ומקבלות תפקידים חשובים. אך עדיין יש צורך לחזק אותן קצת, על מנת שימשיכו להגיע למטרה זו. נשים יכולות להוביל כל מסגרת וכל פעילות במידה שווה באותו טיב ואיכות עבודה (ולפעמים יותר) ממה שגברים יכולים לבצע, גם בגלל הרגישויות שלהן בנושאים מסויימים ויכולת ההקשבה לעובדים הכפופים להן. לפעמים נשים בעלות אותו תפקיד, המשקיעות את אותו מאמץ כמו גברים, משתכרות פחות מהם וזה לא מוצדק.

כיצד, לדעתך, אפשר לפעול על מנת לקדם יותר את נושא השוויון בין המגדרים?

לדעתי, כבר מגיל בית הספר, הבנות והבנים צריכים לקבל חינוך שווה. יש לכוון ילדות למקצועות ריאליים, שבעבר היו פחות נפוצים בקרב בנות (טכנולוגיה, מדעים, מחשבים), על מנת שכשהן יגיעו לגיל בגרות, יהיו להן את אותם הכלים שיש לגברים בקבלה לעבודה ובתנאי עבודה.

אריאל קדם ואריאל בז'ה עם אנה פוזמנטיר,


יעל שלו ואוריאן רנה פרידמן מראיינות את אורי מנוס

יעל שלו ואוריאן רנה פרידמן  (תלמידות בית ספר תל"י) ראיינו את אורי מנוס, איש צבא (השתחרר כתת אלוף) ואיש חינוך מרעננה. 


ספר לנו מעט על חייך, שלא בהקשר הצבאי

נולדתי בשנת 1941 וגדלתי בעיר פתח תקווה ובקיבוץ מעיין צבי. אני נשוי ויש לנו שלוש בנות ובן, שנפטר, לצערנו, לפני כחמש שנים. את רוב שנותיי הבוגרים העברתי בשירות צבאי ובהמשך- כמורה וכמנהל מכללות בהרצליה וברעננה.

כיצד התקדמת בשירותך הצבאי?

התגייסתי לצבא לחיל התותחנים והשתחררתי בדרגת סגן כעבור 3 שנים. אבל אז, פרצה מלחמת ששת הימים וגוייסתי בחזרה. אפילו נפצעתי במלחמה הזו. אחרי הפציעה וההחלמה, חזרתי לשירות קבע של למעלה מעשרים שנה ולחמתי בלא מעט מלחמות. המלחמה האחרונה הייתה "מלחמת המפרץ" בשנת 1992, ממש לפני השחרור שלי מהצבא.

מה למדת משרותך בחיל התותחנים?

הדבר המשמעותי ביותר שלמדתי הוא לעשות כל דבר על הצד הטוב ביותר ולהיות מקצועי. הבנתי מהר מאוד שמה שלא אלמד באימונים, לא אצליח לעשות בזמן קרב או מלחמה. אם לא אתמקצע ואהיה מומחה בזמן ההכשרה או בקורסים השונים, לא אצליח ליישם את מה שלמדתי בזמן אמת. זה בדיוק כמו במבחן בכיתה- אם לא מתאמנים ושולטים היטב בכל הנושאים, לא מצליחים במבחן עצמו ולהיפך.

איזה מן סוג של חייל היית?

ידעתי מתחילת שירותי שלא אסתפק בלהיות חייל פשוט. באופי שלי, אני אחראי מאוד וויתרתי על דברים רבים כדי להיות קצין. השתדלתי ללמוד ולהצטיין כי ידעתי שאני הולך לפקד על חיילים אחרים ושזה כרוך באחריות רבה. בחיל התותחנים ביצעתי כמעט את כל סוגי התפקידים והשתתפתי במלחמות ובמבצעים בסוריה וברמת הגולן, בירדן, ביהודה ושומרון ועוד.

ספר לנו על אחד מהישגיך הבולטים ביותר

קיבלתי את צל"ש מפקד האוגדה על אירוע שהתרחש במלחמת יום הכיפורים. שימשתי אז (בשנת 1973) כסמג"ד תותחנים. באחד הקרבות הסורים ירו עלינו וחלק מהאנשים נפגעו. ניסיתי לחלץ אותם, תחת אש של הסורים. כבר לא נשארו לנו אוכל, שתייה ונשק וקיבלתי צל"ש מרגש בעקבות ההתרחשויות בלילה זה.

במה עסקת בחייך האזרחיים?

לאחר השחרור מהצבא שימשתי כנציב כבאות והצלה. כלומר, פיקדתי על כל נושא הכבאות וההצלה בישראל. לאחר מכן, עבדתי כמורה בחטיבה ועסקתי בחינוך נוער בהרצליה וברעננה. נושא החינוך קרוב לליבי, בעיקר במה שקשור לבני הנוער, לפני הפיכתם לחיילים. עסקתי בזה עד שפרשתי לגמלאות. כל חיי היה לי חשוב לתרום למדינת ישראל- בצבא, בחינוך דור העתיד ובהצלה. זה המסר שברצוני להעביר גם לדורות הבאים. 

יעל שלו ואוריאן רנה פרידמן עםי מנוס


ליאן טננבוים, שיר ציון וייס וליה ניסתאני מראיינות את הרב קובי פסל

ליאן טננבוים (תלמידת בית הספר "פעמונים"), שיר ציון וייס (תלמידת בית הספר "יבנה") וליה ניסתאני (תלמידת בית הספר "היובל") ראיינו את הרב קובי פסל, ראש מדרשת "הבית היהודי" ברעננה. 


האם ידעת כבר בילדותך שתהיה רב?

האמת היא שלא ידעתי זאת כבר בילדותי. מספרים לי שכשהייתי קטן, אהבתי להיות החזן, אהבתי להאזין לסיפורי התורה, לסיפורים של פרשת השבוע ולסיפורים על חכמי התורה. בהמשך, בגיל בית הספר, כשהייתי בתנועת "בני עקיבא", אהבתי מאוד להדריך, אבל לא חשבתי עדיין על להיות רב. גם היום, אני אוהב יותר את העבודה החינוכית, ופחות את ההגדרה של  "הרב".

מה אתה אוהב בעבודה שלך?

אני הכי אוהב בעבודה שלי את הקשר הבין אישי, את הקשר עם האנשים ואת העיסוק בנושאים חינוכיים. אני אוהב לעסוק גם בעניינים של חולשה, של מצווה ושל תפילות ואני מאוד עסוק במחויבות אישית. אני משתדל לחנך את התלמידים שלי להתנדבות עבור קשישים ועבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים וגם לקיום מצוות כמו שמירת השבת. לקראת פורים, למשל, קיימתי קריאת מגילה בתיכון מטרו-ווסט שבו אני גם מלמד.

איזה סוג של רב אתה?

אני לא רב במובן הקלאסי של המילה. אין לי בית כנסת שאני משמש כרב שלה או קהילה שאני הרב שלה. יש לי מרכז ברעננה, שנקרא "הבית היהודי". למרכז הזה מגיע ציבור מאוד מגוון ורחב להשתתף בשיעורים שאותם אני מלמד. בנוסף, ברעננה אני מקיים פעילות ענפה סביב נושא היהדות: סדר ט"ו בשבט, קריאת מגילה, תפילת יום כיפור, אפיית מצות בפסח ועוד. עיקר העבודה שלי היא עם ציבור לא דתי. הרבה מאוד אנשים בעולם מגדירים את עצמם כלא דתיים, אבל הם מאוד מאוד אוהבים את היהדות. וזו בעצם המטרה שלי- לראות אותם נהנים מן היהדות.

ספר לנו על פרוייקטים ייחודיים בהם השתתפת

לקחתי חלק וארגנתי פרוייקטים לא מעטים. למשל: קיימתי סדר טו" בשבט משותף לנוער ולקשישים. הקשישים מאוד נהנו מהחיבור עם הנוער וגם הנוער הרוויח סיפורים מאוד יפים, שהוא שמע מהקשישים.  הקשישים שיתפו בסיפוריהם על הקשר עם ארץ ישראל ופתאום הנערים שמעו כמה קשה ומפתל היה לעלות לארץ ישראל. אני זוכר שהייתה קשישה אחת שבפעם הראשונה שהביאו לה לאכול תפוז, היא התרגשה עד עמקי נשמתה. זו חוויה שלא אשכח לעולם.

מהו סדר היום שלך?

סדר היום שלי הוא די עמוס. אני  מתחיל את היום בשעה 6:00 בבוקר ומסיים אותו פעמים רבות אחרי חצות. אני מלמד שיעורים בנושא יהדות,  מכין ילדים לקראת בר המצווה שלהם, פוגש זוגות ומכין אותם לקראת החתונה שלהם. בנוסף, יש אנשים שרוצים להתגייר ולהיות חלק מהעם היהודי ואני מסייע להם בתהליך הגיור. ישנם אירועים  סביב החגים ועוד ועוד. אני נהנה מכל קשת העיסוקים שלי ובוחר לא לוותר על אף פעילות, גם אם זה גורם לי לישון פחות...

מהי דרכך לחבר בין דתיים לבין חילוניים?

אני מלמד בתיכון מטרו-ווסט, שהוא תיכון חילוני. לעניות דעתי, זו בחירה שלנו להתעסק במחלוקות ובאי הסכמות במקום לחפש את המשותף ולגשר על הפערים.  לדוגמה: חג החנוכה. זהו חג אהוב במיוחד. רבים הם האנשים החוגגים אותו, נהנים מהדלקת הנרות ומאכילת הסופגניות. זהו חג שמעורר גאווה במסורת  ואפשר לקחת ממנו דוגמה לתחומים אחרים בחיים. אני קורא לכולם "להדליק נרות" יחד, במובן של להתאחד, לריב פחות, לראות את האור שבאחר ולהפסיק לריב.

 שיר ציון וייס וליה ניסתאני עם הרב קובי פסל

 

אורי ברקאי ותמרי שמושקוביץ מראיינים את טל קניאל 

אורי ברקאי ותמרי שמושקוביץ  (תלמידי בית ספר "מרחב") ראיינו את טל קניאל, מדריך בתנועת הנוער "הצופים" ברעננה.


ספר לנו מעט על תנועת "הצופים"

תנועת "הצופים" היא, למעשה, תנועת הנוער הראשונה והגדולה ביותר בישראל. התנועה פועלת במתכונת של "שבטים", המפוזרים ברחבי הארץ. בשבטים מתקיימות פעילויות פעמיים בשבוע, בדרך כלל בימי שלישי ושישי. התנועה לא שייכת לאף מפלגה והיא מחנכת לאהבת הארץ ולערכים חברתיים, תוך עמידה באתגרים שונים.

כיצד הפכת למדריך בתנועה?

תמיד רציתי להדריך בתנועת נוער. גם תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" נראתה לי מקום שאליו יכולתי להתחבר. מכיתה ה' הייתי חניך בתנועת "הצופים" ועם השנים חלמתי להפוך למדריך בה. הרגשתי שכשאהיה מדריך, אוכל להחליט בעצמי אלו תכנים להעביר לחניכים, לתלמידים. זאת בעצם זכות גדולה.

מהם התחביבים הנוספים שלך?

אני מאוד אוהב לשחק כדורסל. אני לומד במגמת סייבר וכותב תוכנה. אני מאוד מתעניין ברפואה וכבר לומד לתואר ראשון בביה"ס לרפואה באוניברסיטה. אני עושה מחקר ובקרוב תהיה לי בגרות בביולוגיה. החלום שלי הוא להיות רופא מנתח.

האם אתה מגדל חיית מחמד כשלהי?

כן, יש לי כלבה גורה בשם זואי. היא הגיעה אלינו  לפני כשנה.

מה כולל תפקיד המדריך בתנועת "הצופים"?

יש לנו פעולה פעמיים בשבוע-בימים שלישי ושישי. אני מתכנן מראש את הפעולות ובוחר בנושאים שנראים לי מעניינים ושחשוב להעבירם לחניכם. אני קודם לומד את הנושא, מתנסה בו בעצמי ואז מעביר אותו הלאה. לפעמים זהו נושא שקשור לעצמנו ולפעמים זה משהו שאנו עושים למען הקהילה. המטרה היא להצמיח ילדים טובים וערכיים יותר.

האם יש לך דוגמה לפעולה שזכורה לך כמוצלחת במיוחד?

לא מזמן קיימנו פעולה על קהילת הלהט"ב. שוחחנו על כך שאין הכרה במדינת ישראל בנישואין להט"בים. הכנו פוסטר משותף, המביע את דעתנו על כך שחייב להיות שוויון והילדים הביאו את הפוסטר לכיתה כדי להסביר לחבריהם שאינם בצופים. שוחחנו על דמוקרטיה, על שוויון, על חופש הביטוי, על חובות וזכויות ועוד.

כיצד מגיבים ההורים שלך על הדרך בה בחרת?

בסופו של דבר, הבחירה שלי להיות מדריך בצופים, היא החלטה שלי. בימים בהם הייתי רק חניך, ההורים שלי מאוד תמכו ועודדו את ההליכה שלי לפעילויות. היום, כשאני מדריך בתנועה והדבר גוזל הרבה מזמני, הם מנסים להזכיר לי לא לשכוח את הפן הלימודי, בעיקר לפני בגרויות חשובות כמו במתמטיקה. אבל, עם הזמן, הם למדו לסמוך עליי ועל הבחירות שלי וראו שאני יודע לשלב בהצלחה בין שלל הפעילויות שלי.

האם אתה מתעניין בפוליטיקה?

אני מאוד מתעניין בפוליטיקה. לדעתי, לכל אזרח במדינת ישראל חייבת להיות הבנה ודעה על פוליטיקה. כל אזרח חייב לקחת חלק במה שקורה במדינה שלנו. כל אחד יכול להשפיע, כי כולנו גרים פה ורוצים להשפיע על העתיד שלנו ושל בני משפחתנו. חשוב להצביע, להביע דעה ולא לפחד לומר את מה שאנחנו חושבים ומאמינים בו.

 

 IMG-20200227-WA0016.jpg

 

רומי איצקוביץ, ירדן פומרנץ ונועם שרוט מראיינות את עודד בלייברג

רומי איצקוביץ, ירדן פומרנץ ונועם שרוט (תלמידות בית הספר "אריאל") ראיינו את עודד בלייברג, נער בעל תסמונת טורט, המעביר הרצאות לקהילות שונות. 

 

מהי תסמונת טורט?

תסמונת טורט היא בעצם בעיה נוירולוגית- עצבית. זו תסמונת שמלווה בדרך כלל בטיקים שונים ובהשמעת קולות לא רצוניים. התופעות שונות מאדם לאדם, יש כאלה שיש להם רק טיקים ויש כאלה שיש להם גם דברים התנהגותיים נוספים. בדרך כלל, הטיקים והקולות מתגברים בזמן של מתח ולפעמים גם עוזרים לאדם להירגע.

כיצד אבחנו אצלך את התסמונת?

אצלי הטיקים התחילו רק בגיל חמש, כלומר לא ממש מהרגע שבו נולדתי. בגיל עשר עברתי ממש אבחון ואז הבינו סופית שיש לי תסמונת טורט. אצלי התסמונת באה לידי ביטוי בעיקר בטיקים של מצמוצים ובקולות.

כיצד קיבלה אותך החברה מסביב?

בהתחלה הילדים צחקו עליי ואפילו היו כאלה שחיקו אותי ואת הטיקים שלי. היו לי באותה התקופה שני חברים ממש קרובים שעזרו לי, תמכו בי ועברו איתי את הימים הקשים האלה. הם לא צחקו עליי כמו כל היתר. לקראת גיל 12 הבנתי שאפשר לקחת את הקושי הזה למקומות טובים יותר ולעזור לאחרים.

כיצד עשית זאת?

ראשית, הסברתי לילדים ולמורות על תסמונת טורט. הסברתי לכולם שכשאני משמיע את הקולות, אני לא מתכוון להפריע. זה עזר מאוד וכבר פחות צחקו עליי. בגיל 12 התחלתי לכתוב יומן אישי, שבו כתבתי את כל מה שעברתי ובגיל 13 החלטתי לפרסם את היומן כספר. המטרה שלי הייתה לעזור לילדים אחרים עם תסמונת טורט. הספר ממש מתאר את ההתמודדות היומיומית שלי עם מצבים שונים, הקשורים בתסמונת, ואת הדרכים שלי להתמודד עם מצבים אלו. את הספר אייר אחי עומר.

כיצד התסמונת משפיעה על יכולותיך הלימודיות?

אני לא לוקח תרופות או כדורים, כי אין ממש מספיק מחקרים על התסמונת. לפעמים בזמן השיעורים יש לי טיקים בצורת מצמוצים. הטיקים האלה גורמים לי לכאבי ראש ואז קשה לי לקרוא טקסטים שונים. הדבר מציק לי במיוחד בזמן מבחנים, כשיש לי הרבה מצמוצים וכאבי ראש ואז קצת יותר קשה לי להתרכז.

האם יש לך שיטה לשלוט במצמוצים או לעצור אותם?

אני יודע כיצד אפשר לעצור את הטיקים או לנסות לשלוט בהם, אבל כבר הבנתי, תוך כדי נסיון, שאם אני עושה את זה, אז מאוחר יותר המצב מחמיר והטיקים מתגברים. לכן, אני לא מנסה לעצור ופשוט לומד להתמודד עם זה.

ספר לנו על ההרצאות שלך

אחרי שפרסמתי את הספר שלי, שבחרתי לקרוא לו: "אני והאנטנה שלי", החלטתי להרצות לאנשים ולבני נוער על הסיפור שעומד מאחוריו. חשוב לי להעביר מסר שמאחורי הקושי, עומד כוח וזה מה שמאפשר לנו את ההתמודדות עם קשיים שונים. אני מעלה בהרצאות שלי את המודעות לתסמונת טורט ומנסה ליצור שינוי חברתי. את כל ההכנסות אני תורם למחקר על התסמונת ואני רוצה להגיע לכמה שיותר קהלים ולהגשים את החלומות שלי.

מהו המסר שלך לנערים כמוך עם תסמונת טורט?

חשוב לי לומר להם שאין להם במה להתבייש. שאם הם ישתפו את הסובבים אותם במסגרות השונות על התסמונת, על תופעותיה ועל ההתמודדות איתה, כולם יבינו ויקבלו אותם. אני רוצה שידעו שמכל קושי אפשר לצמוח ושזה רק עוד שלב אחד בדרך למעלה.

 

תלמידות בית הספר "אריאל") ראיינו את עודד בלייברג, נער בעל תסמונת טורט


קורן גל אור, אורי שגנהיים ויהונתן דורפמן מראיינים את יאיר קרביץ

קורן גל אור, אורי שרגנהיים (תלמידי בית ספר "דקל")  ויהונתן דורפמן (תלמיד בית ספר "תלי") ראיינו את יאיר קרביץ, שחקן קבוצת הכדורסל ברעננה וקפטן הנבחרת. 


כיצד התחלת לשחק כדורסל?

אני משחק כדורסל כבר 14 שנים, מאז שהייתי בן 6. כשהייתי ממש קטן, נמשכתי דווקא לכדורגל. אבל, כשראיתי את אחי משחק כדורסל, זה נראה לי מעניין יותר והחלטתי ללכת בעקבותיו. מאז, נשביתי בקסמי הכדורסל וזה ממשיך עד היום.

ספר לנו מעט על דרכך בתחום הכדורסל

גדלתי בכפר יונה וכשהתחלתי להתעניין בכדורסל עברתי לשחק בנתניה, שנחשבת למקום טוב עבור שחקני כדורסל.  השקעתי בלימודים, תוך כדי לו"ז של הרבה אימוני כדורסל לפני ואחרי שעות הלימודים. בסוף התיכון הגעתי לליגת העל ושיחקתי ב"הפועל כפר סבא" ומשם עברתי ל"הפועל באר שבע".  בשנה האחרונה עברתי לשחק ברעננה. בנבחרת ישראל, כקפטן, זכינו בשתי אליפויות אירופה.

מה אתה הכי אוהב בכדורסל?

אני אוהב את העובדה שכדורסל הוא משחק קבוצתי. שחקן שחושב רק על עצמו ורוצה להצליח לבד, לא יכול להיות חלק מקבוצת כדורסל. יש אנרגיות שאני ממש מתחבר אליהן תוך כדי משחק. יש לנו קהל שבא לצפות בנו ועוזר לדחוף אותנו למעלה.

מה אתה עושה כשאינך משחק או מתאמן בכדורסל?

אני אוהב לעבוד קשה וחשוב לי להוכיח את עצמי, ולכן רוב שעות היום שלי מוקדשות לכדורסל- לאימונים או למשחקים. כאשר אני לא מתאמן או משחק, אני נח או מבלה עם החברים שלי. מיד אחרי התיכון התגייסתי לצבא, על תקן של "ספורטאי מצטיין", דבר המאפשר לי להמשיך לשחק ולהתאמן תוך כדי השירות הצבאי.

מה כולל תפקידך כקפטן הקבוצה?

לדעתי, להיות קפטן זה תפקיד מאוד מחייב. זו תכונה שנולדים איתה. קפטן של קבוצה הוא בעצם המנהיג שלה. הוא צריך כל הזמן להתבונן על כולם, גם כקבוצה וגם כיחידים. לשים לב אם למישהו קשה והוא זקוק להערה בונה, לשים לב אם מישהו זקוק לתמיכה או אפילו לנזיפה ש"תחזיר אותו לתלם". אם אני רואה שמישהו "מתפזר", אני עוזר לו לחזור לריכוז.  בסופו של דבר, הקפטן אחראי לאקלים בקבוצה והוא צריך לדאוג לשמור על תחושת ה"ביחד", על הכימיה המשותפת ועל ההרגשה הטובה של כל השחקנים.

מהו סוד ההצלחה שלך?

לפני הכל, אני משקיע בכדורסל מגיל מאוד צעיר. יש לי מוסר עבודה גבוה ואף פעם לא התייחסתי לכדורסל כאל משהו שולי בחיי. כל הזמן ביקשתי לעבוד ולהתאמן קשה יותר, מתוך אמונה שככל שמתאמצים יותר, כך התוצאות יהיו טובות יותר.  וזה המסר שלי לקוראים: אם אתם רוצים להשיג משהו, תשקיעו בו. אל תוותרו, גם אם קשה. ככל שתעבדו קשה יותר, כך התוצאות יהיו גבוהות יותר. 

קורן גל אור, אורי שרגנהיים  ויהונתן דורפמן עם יאיר קרביץ


אלה יבניאלי, ניצן דוד רוזנפלד ויהלי עמרני מראיינים את אריה בנימין

אלה יבניאלי (תלמידת בית ספר "בילו"), ניצן דוד רוזנפלד (תלמיד בית ספר "ברטוב") ויהלי עמרני (תלמידת בית ספר "יבנה") ראיינו את אריה בנימין, מחנך ויו"ר ועדת הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. 


ספר לנו מעט על עצמך

אני נשוי, אב לארבעה ילדים. עובד במסגרות חינוכיות בעיר רעננה ומשמש כיו"ר ועד הורים לילדים מתחום החינוך המיוחד. יש לי ילד בכיתה ג' ותאומות בכיתה א'. שלושתם לומדים בביה"ס "אריאל". הילד הצעיר שלי, נועם, לוקה בתסמונת דאון. הוא נמצא במסגרת של גן לילדי החינוך המיוחד. דרכו בעצם הגעתי לתפקידי בוועדה.

מה זה בעצם חינוך מיוחד?

חינוך מיוחד הוא מסגרת שנותנת מענה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שהחינוך הרגיל לא יכול לתת מענה עליהם. החינוך המיוחד מותאם לילדים באמצעות חומרי הלימוד, דרך הלימוד והטיפולים הנוספים. המסגרות של החינוך המיוחד מתחילות  כבר גן הילדים, ממשיכות לבתי הספר ויש גם מסגרות לבוגרים שנותנות מענה תעסוקתי.

איך הגעת לתפקיד יושב ראש הועדה?

הקשר הראשוני נוצר בכות בני הקטן, נועם, שכאמור נולד עם תסמונת דאון. נועם נמצא במסגרת של חינוך מיוחד ובזכותו, למעשה, הגעתי לתפקיד. אני עובד כמחנך וכמנהל בית תלמיד בעיר וכשפנו אליי עם ההצעה לשמש כיו"ר הועדה, קצת חששתי. ידעתי שאשאב לתפקיד, אבל כשהבנתי כי אוכל גם לעזור במסגרת תפקידי זה, החלטתי לקחת אותו על עצמי.

האם אתה מוצא קשר בין היותך מחנך לבין תפקידך כיו"ר הוועדה?

בוודאי. מעצם היותי מחנך ואב לילד הלוקה בתסמונת דאון, אני מודע יותר לצרכים של הילדים מתחום החינוך המיוחד וגם יודע איך ניתן לסייע להם ובאילו אמצעים. שני התפקידים די דומים ומתוקף היותי מחנך, אני פוגש גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. קל לי יותר לסייע להם ולהציע להם עזרה, כי אני מבין את הקשיים שלהם מקרוב ומחובר לתחום גם מהבית וגם מהעבודה.

באילו קשיים אתה נתקל בפעילותך בוועדה?

קשה לי במיוחד כאשר פונים אליי הורים, שאין לי יכולת לעזור להם. אני משתדל שזה לא יקרה. ברוב הפעמים, מגיעים הורים שפשוט לא ידעו לאן לפנות ומה הכתובת הנכונה לסיוע עבורם. בגלל שאני גם עוסק בחינוך וגם קשור לעירייה, אני משתדל להפנות אותם לאנשים הנכונים ולסייע למצוא עבורם פתרון מתאים לצרכים שעולים. אני מנסה לגלות אמפטיה, לפני הכל, כי אני הורה שיודע בדיוק כיצד הם מרגישים.

איזה הישג זכור לך במיוחד?

השגנו אייפדים לילדים במסגרת מיוחדת, שהיו זקוקים לכך כדי ללמוד. הם פנו אליי ובזכות המעורבות שלי בוועדה ובחינוך, הפעלנו לחץ והצלחנו להשיג עבורם אייפדים. זה ריגש אותי במיוחד ואני גאה בזה מאוד.

מה מרגש אותך כמחנך?

אני אוהב לראות את הברק בעיניים של תלמידיי. אין דבר שמשמח אותי יותר, כמורה, מאשר לראות את הילדים שמחים ונהנים מהלמידה. מרגש אותי כשתלמידים מתבלבלים וקוראים לי "אבא". מבחינתי זה מעיד על אהבתם ועל כך שהם מרגישים בבית גם כשהם בבית הספר. אני מקווה להמשיך לעשות בעתיד את אותם הדברים שאני עושה היום.

 אלה יבניאלי, ניצן דוד רוזנפלד ויהלי עמרני עם אריה בנימין.jpg

 

תהל שמואל ואמילי נוביק מראיינות את סתיו פרנקל

תהל שמואל (תלמידת בית ספר "מגד")  ואמילי נוביק (תלמידת בית ספר "מרחב") ראיינו את סתיו פרנקל, רכזת ב"מחנות העולים" ברעננה. 


ספרי לנו מעט על עצמך

אני בת 23 וגדלתי ביישוב נופית. התחלתי להשתתף במחנה של "המחנות העולים" רק כשהייתי בכיתה ט', כי אז נפתח מחנה ביישוב שלי. בהמשך, עברתי לסניף רעננה. הייתי מדריכה בו ולפני כשנה וחצי, כשהייתי בת 21 וחצי התחלתי לרכז את המחנה.

מדוע בחרת דווקא להיות חלק מהמחנה שברעננה?

המחנה שברעננה נבחר על ידי לא במקרה. שני הוריי היו מדריכים ברעננה. הם גידלו וחינכו אותי על פי הערכים והאמונות של המחנה- ערכים של שוויון, של אחריות ושל אהבת הארץ. מבחינתי, לרכז את המחנה ברעננה זו סגירת מעגל משפחתית, שמרגשת אותי בכל פעם מחדש.

מהם "המחנות העולים" בעצם?

"המחנות העולים" היא תנועת נוער חלוצית, שהוקמה עוד לפני קום המדינה. היא שמה לעצמה למטרה להגשים את ערכי הציונות ולעסוק בעשייה חברתית.  היא התחילה בעיקר בקיבוצים והתפשטה לכל רחבי הארץ מאז ועד היום. הפעילות בתנועה מתבססת על שבעה ערכים: שוויון, סולידריות, אהבת הארץ, שלום, שיתוף, חירות ועבודה. זו תנועה שבה החניכים אחראים על כל מה שקורה, כולל על קבלת ההחלטות.

ממה מורכב סמל המחנה? 

סמל המחנה מורכב מתמונות של חיטה, של עלי זית ושל לפיד אש.

החיטה מסמלת את ההתחברות לארץ ישראל.

עלי הזית מסמלים את השלום.

לפיד האש מסמל את מהפיכת המרד ואת הרצון לשנות את העולם.   

מהי הסיסמה של "המחנות העולים" ומה עומד מאחוריה?

הסיסמה של "המחנות העולים" היא: "עלה נעלה!".  סיסמה זו לקוחה מתוך התנ"ך, מספר "במדבר". הסיפור העומד מאחוריה הוא שלפני הכניסה לארץ ישראל, שלח משה שני נציגים לבדוק האם ניתן להכנס אל תוך הארץ. כשהם חזרו, הם אמרו למשה בבטחה: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". הכוונה שלהם הייתה שאפשר וכדאי להכנס לארץ ישראל, כי היא ראויה לנו ואנחנו ראויים לה.

מה עושים בפעולות השונות במחנה?

בפעולות אנחנו מפעילים ומלמדים ילדים באמצעות משחקים. אנחנו מקנים ערכים, כגון: עבודת צוות, בדרך חווייתית, מלמדת ומהנה. אנחנו אוהבים לטייל בארץ ומחכים תמיד לחופש הגדול, כי בו מתקיימת הקייטנה שלנו ובו מתקיימים כל מחנות הקיץ, שהם חוויה לכל החיים.

מהם הקשיים המלווים את היותך רכזת?

אין לי הרבה זמן פנוי לתחביבים שלי. כשהייתי קטנה, אהבתי מאוד לרקוד ואני גם אוהבת לטייל בארץ ובעולם. אני משתדלת לעשות זאת, גם היום, כשיש לי זמן. קושי שזכור לי מאוד, קשור בתהליך הקבלה שלי לתפקיד המדריכה. עברתי "טיול קבלה" של 11 ימים ביער. זה לווה באתגרים רבים, אבל לשמחתי צלחתי את הכל.

לסיום, מהם "המחנות העולים" עבורך?

"המחנות העולים", לפני הכל, הם עבורי בית. הם קשורים לילדות שלי, לסיפורי הוריי ולהגשמת החלומות שלי. זוהי עבורי קבוצה של חברים ושל חברות. אלה הטיולים, הערכים, המשחקים והחוויות שהופכים את המחנה להיות משהו שאני מאוד אוהבת ומאמינה בו. אני ממליצה לכולם להצטרף לפעולות שלנו וליהנות כמוני!

תהל שמואל ואמילי נוביק עם סתיו פרנקל.jpg


עלמא פדר, אמילי קריב וטליה אוסקר מראיינות את גבריאל וניש

עלמא פדר, אמילי קריב וטליה אוסקר, תלמידות בית ספר "דקל" ראיינו את גבריאל וניש, מדריכה בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו". 


ספרי לנו מעט על תנועת הנוער: "כנפיים של קרמבו"

כנפיים של קרמבו זו תנועת נוער ישראלית, שמשלבת ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים (מהחינוך המיוחד) עם ילדים מהחינוך הכללי. התנועה מנגישה לילדים עם צרכים מיוחדים פעולות שיוכלו ליהנות ולהשתתף בהן. לכל תלמיד מוצמד חונך (או שניים) ונוצרים ביניהם קשרים חבריים. החונך מתווך לחניך את הפעילות ודואג שיקבל מענה לצרכיו, כדי שיוכל להשתתף בפעילות ללא מגבלה.

איך התחלת להדריך בתנועת "כנפיים של קרמבו"?

שמעתי על תנועת הנוער זמן רב לפני שהתחלתי להשתלב בה. הגיעו אלינו לבית הספר בנות לצורך גיוסים וכשנחשפתי לכך ממש מקרוב, זה נשמע לי עוד יותר טוב ממה שחשבתי והחלטתי להצטרף. אני פוגשת אנשים שלא הייתי פוגשת בסביבתי הקרובה ומתחברת לאנשים שלא חשבתי שאתחבר אליהם לפני כן.

האם היו קשיים במהלך הפעילות בתנועת הנוער? אם כן, מהם?

בתחילת הדרך, לא תמיד ידענו איך לתקשר עם ילדים שמתקשים בכך. חיפשנו את הדרך הנכונה ליצור איתם קשר ולפתח איתם שיח. לדוגמה: יש ילדים שקשה להם לדבר והחלטנו להכין שלטים מיוחדים של "כן" ו"לא". לפי המבט שלהם למדנו להבין אם הם רוצים משהו או לא רוצים אותו.

מאיפה יש לך רעיונות לפעילויות?

"יש לנו בתנועה שישה ערכים: "אני ישראלי", "אני שייך", "אני אוהב", "אני חבר", "אני מוביל" ו"אני יכול". אני בונה את הפעולות לפי ערך החודש. לדוגמה: כשציינו את הערך "אני מוביל", בנינו מסלול מכשולים מיוחד, בו ילדים הובילו ילדים אחרים במסלול ולמדו איך להוביל קבוצה.

איך את מצליחה לבנות פעולות שמתחשבות בצרכים של כל הילדים?

בתחילת השנה אני מקיימת עם הילדים שיחה אישית. אני פוגשת כל ילד בנפרד ומקשיבה לרצונותיו, לצרכיו וגם לקשייו. בהתאם לשיחות האישיות, אני בונה פעולות שיתאימו לכולם.

איזו חוויה זכורה לך כשונה במיוחד בפעילותך בתנועת "כנפיים של קרמבו"?

בתנועה יש מחנה קיץ, המתקיים אחת לשנה בחופש הגדול. זוהי בעצם אחת ההזדמנויות היחידות שיש לי לראות את החניכים שלא בפעילות השגרתית. כיף לי לראות אותם נהנים ואני מתרגשת מכך שהם יוצאים מהשגרה וצוברים חוויות מעצימות.

האם ויתרת על דברים שאהבת כדי להדריך ב"כנפיים של קרמבו"?

התלבטתי בין הדרכה ב"כנפיים של קרמבו" לבין התנדבות בעירייה, שהתקיימה בדיוק באותן השעות. אני לא רואה בזה ויתור, אלא בחירה שלי עם עצמי והפעלת שיקול דעת. בדקתי איפה אני מרגישה שאני ממצה יותר את יכולותיי ובחרתי בתנועת הנוער.

מהו המסר שלך לקוראים?

חשוב שבני נוער וילדים ילכו לתנועות נוער. בתנועת הנוער לומדים להכיר את השונה. בגיל צעיר, חשוב מאוד ללמוד להסתגל לאנשים שונים מאיתנו. הפעילות ב"כנפיים של קרמבו" עוזרת לזולת אבל, לפני הכל, היא עוזרת לי. אני מרגישה מועצמת, נהנית מהפעולות וחשה סיפוק גדול מצפייה בחניכים שלי כשהם נהנים.

עלמא פדר, אמילי קריב וטליה אוסקר מראיינות את גבריאל וניש


ליהיא כרמון ועדינה יאנג מראיינות את רותי סנדלר 

ליהיא כרמון (תלמידת בית ספר "דקל")  ועדינה יאנג (תלמידת בית ספר "מגד") ראיינו את רותי סנדלר, מנהלת ביה"ס "מגד" ברעננה. 


ספרי לנו מעט על עצמך

אני אמא לארבעה ילדים בגילאי 31, 28 ,24 , 20. שני ילדיי הגדולים כבר אינם מתגוררים בבית. אני מאוד אוהבת להיות עם בני משפחתי, לארח ולבשל. אני אוהבת גם ליצור דברים בידיים כגון: פסיפס, סריגה ועוד. מאז שהפכתי למנהלת, יש לי פחות זמן לכך, אך אני משתדלת לא לוותר על תחביביי ולפנות זמן עבורם. אני מנהלת את בית הספר "מגד" כ-17 שנים, מאז שנת 2003.

כיצד הפכת להיות מנהלת?

כבר מילדותי רציתי להיות מורה. זה היה החלום שלי. נהגתי להמחיז ולשחק בתפקיד המורה. כשבגרתי, נרשמתי ללימודי ההוראה ולאחר מכן, התחלתי ללמד. כבר בהיותי מורה, מהרגע הראשון, הייתי מעורבת בכל מה שקורה בביה"ס. הייתי מורה פעילה מאוד והרגשתי שאני רוצה לעשות יותר למען כל ילדי ביה"ס.

האם היה מישהו שהאמין בך בתחילת דרכך ועודד אותך להתפתח?

כאשר הייתי עדיין מורה בביה"ס "מגד", המנהלת שלי, מלכה, נהגה לומר לי שאהיה מנהלת. כאשר היא אמרה לי זאת, צחקתי ועניתי לה שזה לא נשמע לי הגיוני. היום אני יודעת שהיא הייתה הראשונה שזיהתה את הכוחות שלי, עוד הרבה לפני שאני זיהיתי אותם בעצמי.

ספרי לנו מעט על העבר של בית הספר "מגד".

בית ספר "מגד" הוא, למעשה, בית הספר הראשון ברעננה והחל לפעול עוד כשרעננה הייתה מושבה. הוא נקרא על שמו של המורה הראשון משה דוד מגד. ניהלו אותו לפניי מנהלות שהיו מראשוני העיר ואהבו ללמד ולהנחיל יהדות, ערכים וידע. לדוגמה: חניה שמיר, שפעילה עד היום בארכיון העיר.

מהו הדבר האהוב עלייך בתפקידך ומדוע?

אני אוהבת את העובדה שיש ביכולתי להיות יצירתית ולהגשים חלומות שלי ושל הצוות שלי. בעצם, אני היא הדמות שמחליטה את רוב ההחלטות וזה מאפשר לי מרחב פעולה ויכולת להשפיע. אם למורה יש רעיון כלשהו, אני נהנית לעזור לה להגשים אותו. אבל הכי מכל, אני אוהבת את העבודה עם הילדים. זו מהות התפקיד שלי וזה מה שמניע אותי.

במה היית עוסקת, במידה ולא היית מנהלת בית ספר?

בכל מקרה הייתי עוסקת בתחום כלשהו הקשור לילדים. אני מאוד אוהבת ילדים ואוהבת לטפל. השילוב בין השניים הביא אותי להוראה ולניהול וללא ספק הייתי נשארת בתחום זה.  בתוך בית הספר אני ממשיכה ללמד וחשוב לי ללמד בכיתות רבות ולהתמקד בתחום דעת שיהיה ערכי עבור הילדים, כגון: מורשת. היה לי בעבר חלום נוסף: להיות מורה בסמינר להכשרת מורים.

מהם הקשיים בהם את נתקלת כמנהלת?

מעצם היותי מנהלת בית ספר, האחריות שלי היא על כל הילדים ועל כל הצוות. זוהי אחריות כבדה. כל דבר המתרחש בתוך כתלי ביה"ס מגיע אליי ואני נושאת באחריות עליו. בתחילת הדרך, זה הלחיץ אותי, אבל היום אני מקבלת את זה כחלק ממהות תפקידי. קושי נוסף קשור בניירת ובמילוי טפסים. זהו החלק הפחות אהוב עליי בניהול.

מהו המקום האהוב עלייך בביה"ס?

המקום האהוב עליי בבית הספר הוא החצר העליונה. בחצר זו פזורים שולחנות פיקניק ואני נהנית לראות את הילדים משחקים בה ומנצלים את המרחב ואת כל מה שיש בו. כל ההפסקות הפעילות מתקיימות בחצר זו.

מהן השאיפות שלך עבור הילדים?

אני שואפת שכל ילד יגיע לבית הספר בזכות זה שהוא נהנה ללמוד, מרגיש מאותגר, אוהב לפגוש את חבריו ולשחק איתם ולא בגלל שהוריו מכריחים אותו. אני עושה הכל עבור זה ומקווה להמשיך לפעול בדרך זו.

ליהיא כרמון ועדינה יאנג מראיינות את רותי סנדלר