שמואל שדמי ז"ל

שמואל שדמי 


נהרג בכ"ב תמוז תשע"ח, 05.07.2018

היית דוגמא לכל הסובבים אותך בטוב לבך , אשיותך הקורנת ,אהבת הרע  הארת פנים לכל אדם  ונתינה לזולת  בלי  גבולות


 אילת, בת דודה של שמואל  כותבת:

"נולדת מלאך וכנראה מקומם של מלאכים שם למעלה "

‎נתחיל בזה ששנינו באנו ממקומות שונים,גדלנו לאורח חיים שונה. אתה באת מהעולם הדתי-מקהילת חב״ד. ואני באתי מהעולם המסורתי,חילוני.

‎כמובן שזה אף פעם לא הפריע לטיב הקשר שלנו,ולטיב הקשר שלך עם אחיי- ולרמת השיח הפתוח,שזה לא דבר שהוא מובן מאליו..

‎אחרי שסיימת ישיבה והיית בארה"ב,נסעת לשליחות בדרום אמריקה מטעם בית חב"ד.

‎כמנהג בית חב"ד ישראלים \יהודים מכל רחבי העולם שמטיילים מגיעים לשמה לקבל תחושה ביתית,ולקבל מענה הן בענייני דת ורוחניות והן בצרכים שונים בגשמיות.

‎מעבר לשהות שלך באזורים של בית חב"ד, היה לך חשוב להכיר לעומק את הישראלים שפגשת.     אז ישנת איתם בהוסטלים,טיילת איתם..  אני זוכרת את הסיפורים ששיתפת אותי- על הישיבות הארוכות שהיו לך עם החבר'ה הישראלים,  שפשוט הייתם יושבים שעות -אתה היית מספר להם קצת מהעולם שלך,דברי תורה, והם גם- היו משתפים אותך מהחיים שלהם וזה כל כך סיקרן וריתק אותך לשמוע את הסיפורים ואת הדרך חיים שלהם. 

‎גם אחרי הטיול, שמרת על קשר עם הישראלים ששם.תמיד התעניינת לדעת מה המצב ורצית לדעת שהכל בסדר. זה לא שינה לך בשום צורה אם האדם שמולך היה חרדי\מסורתי\חילוני או כל דבר אחר! מבחינתך כל אדם הוא אדם. 

‎כדורגל,לימוד בישיבה,טיולים, אהבה אינסופית לעומר אדם חחח – פשוט שילבת הכל בדרך המיוחדת שלך.


‎שמואל, אני חושבת שהדבר הכי מיוחד שהיה בך זה האהבה לחיים- באופן הכי תמים וטהור שיש!

‎הסקרנות שלך לטעום מהכל ולחוות מהכל, להכיר אנשים חדשים,לעזור, לתת לכל אדם את התחושה הזו שמה שהוא עושה והדרך שהוא בוחר ללכת בה זדברה בסדר ואם טוב לו ככה שיחיה את חייו.

‎עשית הכל  בשקט בשקט בצניעות שאין כמותה.. בכל  קטן ראית את חצי הכוס המלאה- ואלו הדברים שאפיינו אותך. 

‎המשפחה שלי תמיד שמחה כשהיית קופץ לבקר אותנו- גם אם זה רק לחצי שעה ..‎

‎ מה שנתת לי ולשאר האנשים שפגשת בחייך- אף אחד לא יוכל לקחת .

‎לימדת אותנו מה זה נתינה ואהבה ללא גבולות. בלי צורך לקבל. רק לתת. לראות תמיד את האחר ולהיות קשוב לעצמך . 

‎להאמין בדרך ה'- ומי שלא מאמין, הכל בסדר !שיעשה מה שטוב לו. ‎

‎עדיין לא מצליחה לתאר שמעכשיו זה מה שיהיה. אני כותבת והלב כל כך כואב.                                                               

תודה גדולה על מי שאתה ועל מה שהיית בשבילנו.
‎הגעגוע כבר חזק ממני ‎‎נולדת מלאך וכנראה שמקומם של מלאכים הוא שם למעלה..


 

חבר מספר:

לפני כמה שנים, נסעתי לרבי מלובביץ לחודש תשרי. 

שכרנו דירה כמה חברים עד אחרי שמחת תורה. 

החזרה שלי לארץ הייתה לאחר שבת בראשית כך שיצא שנשארתי עוד מספר ימים  בלי סידור לשינה. 

לקחתי את המזוודה והתחלתי לצעוד במטרה לחפש מקום. 

פתאום אני מרגיש מישהו מחייך אלי, הסתובבתי וראיתי אותו, חיוך ענק מתוך רכב, כולו אור. 

אברמי לאן אתה צריך

בא כנס 

חיבוקים , מה קורה, איך אתה? מתי הגעת , מתי אתה חוזר , איפה אתה ישן? 

ואז אני מספר לו , שאני בדיוק מחפש דירה. 

מה הבעיה? בא אלי, יש לי דירה יש שם מיטה פנויה. 

אתה בטוח שפנוי? שאלתי. 

כן ברור, יש בחור שצריך להגיע שבוע הבא, יש מיטה פנויה בחדר שלי, הכל בסדר. תבוא בשמחה. 

אז באתי.. 

הנחתי את המזוודה , הוא הראה לי בגאווה את המיטה הפנויה. 

אין שמח ממני. 

למצוא מיטה פנויה? ועוד בחינם?  

יום, יומיים .. כשאני נרדם, אני לא רואה אותו

כשאני מתעורר הוא גם לא נמצא

בלילה האחרון.. אני מתעורר ואני רואה אותו שוכב על הרצפה, לא הבנתי מה קורה. 

ואז נכנס בחור לחדר.. 

שאלתי אותו, תגיד? למה הוא על הרצפה? איפה המיטה שלו? 

ואז הוא ענה לי.

,, המיטה שאתה ישן עליה זאת המיטה שלו, הוא כל לילה בודק שנרדמת כדי שלא תראה אותו ישן על הרצפה, שלא תרגיש לא בנוח ״

אותו בחור היה שמואל שדמי, שליח בנשמה, נתינה בלי גבול, חיוך ענק ואהבת ישראל שאין כמוה.