הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

פיקוח על כלבת

מחלת הכלבת - מחלת הכלבת הינה מחלה נגיפית (ויראלית), הידועה עוד מימי קדם בכל חלקי העולם. מדובר במחלה קטלנית וחשוכת מרפא, אשר עם הופעת סימניה הקליניים הראשונים, באדם או בבע"ח, גורמת למוות תוך ייסורים קשים. מידי שנה, מתים ברחבי העולם אלפי בני אדם מכלבת, כולל במדינות ערב הגובלות עימנו. בישראל, במהלך 50 השנה האחרונות, נפטרו 3 אנשים מכלבת (האחרון, בשנת 1997). עד היום טרם נמצאה תרופה ו/או טיפול יעיל, העשויים להציל את הלוקים במחלה נוראה זו. 

המחלה, על הנגיף המחולל אותה, מועברת כמעט תמיד בעקבות מגע (נשיכה, שריטה) בין בעלי חיים לבין עצמם או בין בעלי-חיים לבני-אדם, באמצעות רוק של בעל-חיים נגוע.

המחלה אופיינית ליונקים בלבד לכן היא פוגעת גם באוכלוסיית חיות הבר: שועלים, תנים, זאבים (ובמדינות מסוימות גם עטלפים ודביבונים), אוכלוסייה המוגדרת כאוכלוסיה גבוהת-סיכון להידבקות במחלה ולהפצתה.

אולם, גם חיות-מחמד דוגמת כלבים וחתולים וגם חיות משק דוגמת בקר, צאן וסוסים, הינן בעלות סיכוי גבוה להידבק במחלה, בעיקר כתוצאה ממגע עם חיות בר. הסכנה במקרים אלה חמורה במיוחד בשל העובדה כי מדובר בבעלי חיים הנמצאים במחיצת בני-אדם. 

כניסתו של הנגיף לתוך גוף חי בעקבות נשיכה, מביאה להתרבותו, כאשר הוא 'שואף' כל הזמן להגיע לרקמת תאי העצב. מרגע שהגיע הנגיף אליהם, הוא נודד לאורכם עד הגעתו אל מערכת העצבים המרכזית, ומשם, קצרה ומהירה הדרך אל המוח. בשלביה הסופיים של המחלה (השלב המידבק) מגיע הנגיף אל בלוטות הרוק, ומופרש דרכן לחלל הפה.

התקופה שבין כניסת הנגיף לגוף ועד להופעתם של סימני מחלה, נקראת "תקופת הדגירה", ואורכה משתנה בין סוגי בעלי-החיים השונים ואפילו בין פרט אחד למשנהו. ככל שמקום הנשיכה קרוב יותר לראשו של הנשוך – זמן הדגירה מתקצר. 

במהלך תקופת הדגירה, ניתן עדיין לעצור את התפשטות המחלה ולהציל את הנשוך על ידי מתן טיפול מונע.

למרות שניתן לתאר, סימנים קלאסיים של מחלת הכלבת, המשתנים בהתאם לסוג בעל החיים – ריור, שינויי התנהגות, אגרסיביות, או שיתוק. לא אחת אנו עדים לכך כי הסימנים השונים מופיעים רק בחלקם או שאינם מופיעים כלל. אולם, 

משהופיעו סימני המחלה, לא קיימים עוד סיכויי החלמה!!!


חזור ללמעלה
פיקוח על כלבת